בפני בקשה (רביעית) לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996, להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים או עד למתן פסק דין בעניינם - לפי המוקדם.
כנגד המשיבים הוגש, ביום 4.3.04, כתב אישום, המייחס להם עבירות של מסירת ידיעה העלולה להיות לתועלת האויב, מגע עם סוכן חוץ, יבוא סם מסוכן (עשרות רבות של מקרים), סחר בסם מסוכן (עשרות רבות של מקרים), החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי בלבד (עשרות רבות של מקרים), עבירות בנשק, קשירת קשר לביצוע פשע והסתייעות ברכב לפשע.
על-פי עובדות כתב האישום, המשיב 1, תושב עג'ר שעל גבול לבנון, יצר קשר טלפוני עם לבנוני שעבד עם ארגון חיזבאללה בלבנון (להלן: רמזי) לצורך ביצוע עסקאות סמים מלבנון לישראל. לשם כך, הקים המשיב 1, על פי הנטען, רשת שכללה את שני המשיבים האחרים (שניהם בני משפחתו של המשיב 1 ותושבי עג'ר), את חברתו של המשיב 1 (להלן: דורית) ואדם נוסף בשם צ'רלי פרץ (להלן: צ'רלי). מכתב האישום עולה, כי המשיב 1 היה שולח את המשיבים 2 ו-3, בתיאום טלפוני, לקבל את הסמים משליחיו של רמזי ומשם היו הסמים מועברים לעג'ר ולמקומות שונים בישראל, בהתאם להוראותיו של המשיב 1. עוד עולה מכתב האישום, כי במהלך התקופה הרלוונטית אף החלו חברי הרשת להפעיל מטעמם אנשים נוספים, אשר סייעו להם בהעברת הסמים אל מחוץ לעג'ר. על-פי הנטען בכתב האישום, מדובר בעשרות רבות של מקרים בהם ייבאו אנשי הרשת סמים מסוכנים מסוג חשיש מלבנון לישראל בהיקף כולל של כ- 5-4 טון חשיש. עוד עולה מכתב האישום, כי המשיב 1 הסתנן ללבנון פעמיים, בסיוע המשיבים 3-2, על מנת לבקר את רמזי. על-פי הנטען, סיפר לו רמזי כי הוא עובד עם החיזבאללה וביקש ממנו שיעביר לו פריטים שונים כגון ספרים, עיתונים, אטלס ומשקפות לראיית לילה. על-פי הנטען, הפריטים אכן הועברו לו על-ידי משיבים 3-2. כן נטען, כי על-פי הוראת רמזי, צילמו המשיב 1 ודורית, במצלמת וידיאו שהועברה להם על-ידי רמזי, אתרים שונים בצפון הארץ ומספרי כבישים. מכתב האישום אף עולה, כי לבקשתו של צ'רלי, העביר רמזי לישראל, באמצעות המשיבים 3-2, שני אקדחים ומספר גרמים של סם מסוכן מסוג קוקאין, וכי האקדחים והסמים נמסרו לצ'רלי על-ידי המשיב 1 ואנשיו. כן נטען, כי רמזי סיפק אקדח נוסף למשיב 1. ביום 17.1.03, על-פי הנטען בכתב האישום, לאחר פריקת תיק סמים מלבנון במשקל של כ- 100 ק"ג, נעצרו המשיב 3 ואדם נוסף שעסק בייבוא סמים מרמזי על ידי בלשי משטרה, וכי לאחר מספר ימים נעצרו יתר חברי הרשת, לרבות שני המשיבים האחרים.
בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה לבית-המשפט המחוזי בנצרת בקשה למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם.
ביום 11.6.03, הורה בית-המשפט המחוזי (כב' הנשיא י' אברמוביץ), על דעת באי-כוחם של המשיבים, על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם.
משתמו תשעה חודשים, ומשטרם נסתיים המשפט, הגישה המדינה, ביום 9.11.03, בהסכמת באי-כוחם של המשיבים, בקשה להארכת מעצרם של המשיבים בשלושה חודשים נוספים.
ביום 9.11.03, הורה בית-משפט זה (כב' השופט י' טירקל) על הארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים.
משתמו תשעים הימים הנוספים, ומשטרם נסתיים המשפט, הגישה המדינה, ביום 9.2.04, ובהסכמת באי-כוחם של המשיבים, בקשה נוספת להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים.
ביום 9.2.04, הוריתי על הארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים.
אף תקופת הארכה זו לא הספיקה לשם סיומו של המשפט, וביום 10.5.04, הגישה המדינה בקשה שלישית במספר להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים.
ביום 7.6.04, הורה בית-משפט זה (כב' השופטת ד' ביניש) על הארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים.
משלא נסתיים המשפט תוך תקופת ההארכה השלישית, מבקשת כעת המדינה להאריך את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים.
לטענת בא-כוח המדינה, העילות אשר עמדו מאחורי מעצרם של המשיבים בעבר, כמו גם רמת המסוכנות הנשקפת מהם, לא קהו עם חלוף הזמן. לטענתו, בהתחשב בטיבן ובחומרתן של העבירות המיוחסות למשיבים ובתרומתה של ההגנה להתמשכות הדיון אין מקום לשקול את שחרורם של המשיבים לחלופת מעצר. עוד טען הוא, כי להמשך המשפט קבועים ארבעה מועדים: 10.10.04, 14.10.04, 4.11.04 ו- 10.11.04, כך שניתן לצפות שכעת תחול התקדמות ניכרת בהתנהלותו של המשפט.
מנגד, טענו באי-כוח המשיבים, כי המשפט מצוי עדיין בראשיתו ונראה, כי לא יגיע לסיומו בקרוב. עוד טענו, כי עוצמת השיקולים שהצדיקו את מעצרם של המשיבים בעבר פחתה עם חלוף הזמן, ובנקודת הזמן בה אנו נמצאים כעת יש להעדיף את האינטרס של המשיבים על-פני אינטרס הכלל.
לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר הרב שהונח לפני, הגעתי למסקנה, כי דין הבקשה להתקבל.
ככלל, קיומן של עבירות סמים חמורות מקים חזקת מסוכנות סטטוטורית, הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי(סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו - 1996. הלכה היא, כי רק במקרים חריגים ויוצאי דופן ניתן יהיה לשלול חזקת מסוכנות זאת ולהצדיק חלופת מעצר, ככל שמדובר בסחר בסמים (ראה בש"פ 5570/03, 5635
אברג'ל נגד מדינת ישראל, תק-על 2003 (2)6). בענייננו, מלבד עבירות הסמים, מיוחסות למשיבים אף עבירות כנגד בטחון המדינה. כבר נקבע, בפסיקת בית משפט זה, ולא אחת, כי מטיבן של עבירות כנגד ביטחון המדינה, שאין די בחלופת מעצר כדי להבטיח מפני מסוכנותו של העובר אותן. עבירות בעלות אופי בטחוני נופלות, בנסיבות המתאימות, למסגרת החריגים המחייבים מעצר עד תום ההליכים. בסוגי עבירות מסוימים טבוע חשש, שמי שהואשם בהן עשוי להמשיך לסכן את ביטחון המדינה, גם אם לא הובאה ראיה קונקרטית, הצופה המשך פעילותו המזיקה בעתיד (בש"פ 621/98
מדינת ישראל נ' בן אפרת ואח' (לא פורסם)).
השיקולים העיקריים, אותם יש לשקול על-מנת להכריע בשאלה האם להאריך את מעצרם של המשיבים, הם מחד גיסא קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק, ומאידך גיסא אופייה של העבירה ומידת המסוכנות הנשקפת מן המשיב (ראו בש"פ 1693/03
מדינת ישראל נ' עינאד אבו עסא, תק-על 2003(1), 1969). לעניות דעתי, האיזון בין השיקולים הנזכרים לעיל אמור להיקבע על-פי נסיבותיו הספציפיות של כל מקרה ומקרה, ובנסיבות הספציפיות של המקרה שבפני, אין ספק, כי העבירות החמורות המיוחסות למשיבים, המשלבות עבירות סמים ובטחון, והמעשים המיוחסים להם, מלמדים על מסוכנותם הרבה, אשר חלוף הזמן לא הקהה את עוקצה. על-כן, אין בחלופת מעצר כדי להשיג את מטרת המעצר.
נוסף על כך, קבועים כעת לדיון בפני בית-המשפט המחוזי ארבעה מועדים נוספים בימים 10.10.04, 14.10.04, 4.11.04 ו- 10.11.04, ויש לקוות, כי התנהלותו של המשפט תהא מעתה מהירה יותר.
לפיכך, אני מורה על הארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים, החל מיום 12.8.04, או עד למתן פסק-דין בת.פ.36/03 בבית-המשפט המחוזי בנצרת, הכל לפי המוקדם.